טיפול בדיכאון אחרי לידה

Written by on פברואר 23, 2017 in טיפול בדיכאון עמוק with 0 Comments

מה גורם לאשה שעברה 12 שנה טיפולי פוריות להשליך את תינוקה בן מספר השבועות מהחלון? לכאורה סתירה מזעזעת ומבהילה. כל כך הרבה סבל ומאמצים, היתה מוכנה לעבור ולספוג, בציפייה מתמשכת זרועת אכזבות, כדי לממש את החלום הנכסף, ואז – התנערות כה אלימה וקיצונית מן הרך הנולד, חסר הישע. איך מתרחשת טרגדיה שכזו? מנין צצים השדים החבויים האלו? יש בכך משהו מפחיד ומרתיע, שפורט על הנימים הסמויים אצל כולנו. ואולי גם אצלנו מצויים השדים הללו? במידה מסוימת כן – אך על כך בהמשך.

ככל הנראה, התופעה שמאחורי אירוע כזה, היא מה שמכונה דיכאון לאחר לידה. אנשים רבים מתארים את לידת ילדיהם כאירוע המרגש ביותר בחייהם. אם כך, מנין מופיעים הדיכאון והעצב?

מהן הסיבות הכלליות לדיכאון לאחר לידה

הלידה הינה שינוי דרמטי, מהמם ורב עוצמה בחיים של האשה, ובחייו של הזוג. בבת אחת, בהרף עין, משתנים החיים באופן בלתי הפיך. אין מקום לחרטות. בצד האושר, התדהמה והאופוריה, מחלחלת ההכרה שלפתע נוסף עול של אחריות מחייבת וטוטאלית, מפחידה בכובד משקלה, וצופנת בחובה אי וודאות גדולה. ההיערכות למצב החדש וההתמודדות עם התפקיד הלא מוכר, אינן קלות, מעוררות חרדה, ויוצרות מועקה ותחושת קושי, בצד השמחה.
בנוסף, מיד לאחר הלידה חלה ירידה בהורמונים – האסטרוגן והפרוגסטרון – שמובילה לשינויים בתחושה, המתבטאים לרוב בדכדוך קל. לכן, רוב הנשים חשות בירידה במצב רוחן לאחר הלידה.

תסמינים של דיכאון לאחר לידה

דיכאון לאחר לידה הוא תופעה שכיחה, המופיעה ברמות שונות של חומרה: החל מהתפרצויות בכי מספר ימים או חודשים לאחר הלידה, והמשך בכניסה לדיכאון של ממש, שמתבטא בהזנחה עצמית, של הבית ושל התינוק: חוסר רצון לגשת ולטפל בתינוק, חוסר יחס כלפיו, העדר תחושת אהבה אליו, אדישות וניכור. בנוסף, גם יכול להתעורר קושי כללי בתפקוד, התכנסות במטה, העדר תיאבון, ועוד. לעתים ישנם גם התקפי זעם כלפי התינוק, שיכולים להתבטא במחשבות בלתי נשלטות ובדחפים רצחניים כלפיו, או ברצון לפגיעה עצמית אצל האשה. אצל נשים מסוימות, מהווה הלידה טריגר להתפרצות מחלה או אפיזודה פסיכוטית. במקרים אלה, מופיעות מחשבות שווא הקשורות לפגיעה בתינוק, או באם, או מחשבות אחרות, הנראות בלתי מציאותיות בעליל.

יש נשים שמנסות להתכחש לדיכאון על ידי חזרה מזורזת לעבודה. זהו דיכאון מוסווה.

למרות שתופעת הדיכאון לאחר לידה – ברמה זו או אחרת – רווחת מאוד, היא נתפשת לרוב כאירוע חריג. זאת, בגלל מיתוס האימהות, לפיו האימהות היא רגש טבעי ונעלה, נטול כל אלמנט שלילי. במובן מסוים מקדשת החברה את התפקיד באופן שאינו מאפשר חריגות מן המודל המושלם.

סיבות עמוקות להופעת דיכאון לאחר לידה

ברגש האימהות מעורבים צרכים ראשוניים ביותר. התשוקה לילד נטמעת בזהותה להישל האשה אי שם בילדות הרחוקה, בתהליכי ההזדהות עם אמה, המניבים רצון להידמות לה. סביב ערגה קמאית זו, נרקמות פנטזיות רבות, המהוות את גרעין נשיותה. זוהי הסיבה לכך שנשים מוכנות לעבור נתיב ייסורים כדי להגיע למשאת נפשן.

לא כל הנשים עוברות תהליך התפתחותי, שמכין אותן בצורה טובה לאימהות. מעטות מהן מודעות לכך, ומודות בכך בפני עצמן. אין זה מקובל חברתית לומר, "אינני רוצה בילדים", או "אינני אוהבת את ילדי". בגלל מיתוס האימהות, נשים רבות הרות כשהן אינן בשלות לכך, וכשהן עומדות מול התוצאה לאחר הלידה – המחשבה על כך ש"הן תקועות עם זה עד סוף החיים" קשה מנשוא.

בחברתנו התחרותית, נשים רבות רואות בהריון ובלידה, מבחן לנשיותן, ומדד ל"כמה הן שוות". הכישלון לחוות רגשות אימהיים, כפי שמצופה מן המיתוס, מעורר תחושות כבדות של אשמה, כעס, בושה, וקושי לדבר על כך. רגשות אלו עומדים בבסיס הדיכאון שלאחר הלידה. יתכן שהיה נמנע בחלקו, אילו היינו ערים ומפוכחים יותר ביחס לקשיים שבאימהות. ההורות מפגישה אותנו עם דילמה רגשית מוכרת, אמנם, אך ממוקדת מאד. זוהי הדילמה שכל חיינו אנו מתקשים להתמודד עמה – הקושי שמעוררים בנו רגשות אמביוולנטיים. במילים אחרות: הקושי לקבל את העובדה הפשוטה, שהאנשים האהובים עלינו ביותר, הם גם האנשים שעליהם אנו הכי כועסים, לעתים עד כדי שנאה.

נשמע מוזר? יקום נא ההורה, שלא הרגיש יותר מפעם אחת שהוא לא סובל את הילד שלו, שלא חשב שהוא מסוגל לקרוע אותו לגזרים והיה שמח להיפטר ממנו, ולו רק לזמן קצר. אלו מחשבות די שכיחות בחוויית ההורות, שאצל רובנו, חולפות מהר ונדחקות, מתחלפות באהבה ודאגה – אך הן קיימות. קשה לנו כמובן להודות בכך, בעיקר בפני עצמנו, כי קשה לנו לראות את עצמנו כ"לא בסדר", ורובנו נהנים להתמוגג מן המיתוס שאנו "טובים".

מה שמבדיל את רובנו מנשים שסובלות מדיכאון לאחר לידה היא הידיעה הברורה, שהחופש לחשוב הוא בלתי מוגבל, אך רב הפער בין המחשבה למעשה, וגבול חד וברור עובר ביניהם. כלומר, לא כל מה שמותר במחשבה, אפשרי במעשה. ולראייה שאין שום פרופורציה בין הנשים שמשליכות את ילדיהן מהחלון, לבין אלו, שהמחשבה על כך עברה בראשן. רובנו, אם כן לא נשליך את ילדינו מחלון, אך הקרבה וההיכרות עם תחושות ומצבים אלו, מוכרות.

ההורות מעמידה בפנינו תביעות קשות מאד, גם אם הן נחוות כרצויות ונעשות מתוך אהבה. הדילמה העיקרית שבפניה עומד הורה – והאם במיוחד – היא שמעתה ועד עולם, הוא אינו חופשי לשקול את צרכיו שלו בלבד, אלא גם את צרכיו של אדם נוסף, ואף להקדים אותם ברוב המקרים לשלו. באורח טבעי, זה מעורר קונפליקט פנימי. איך אפשר להיענות כל הזמן לצרכים של האחר, מבלי להתייחס לעצמנו? אי אפשר. מאידך, כשמתעלמים מצרכים של ילד, ובמיוחד תינוק, מיד מתעוררת תחושת אשמה. איזו אמא אינה דואגת לילדים שלה, ומוכנה לעשות הכל בשבילם? כל התחושות הללו מועצמות במיוחד לאחר הלידה, שכן התקופה שלאחר הלידה היא תובענית במיוחד. הלידה, כמו כל שלב בחיים, היא שלב משברי, שמחייב התארגנות. ברוב המקרים, זה מוביל לצמיחה ולהתפתחות.

דיכאון לאחר לידה – טיפול

בעבר, בחברות מסורתיות, הלם הלידה היה נספג באמצעות תמיכה מסיבית של המשפחה המורחבת. היולדת לא היתה נשארת לבד עם חרדותיה הראשונית, הטיפול בה בתינוק, והטיפול בדיכאון לאחר הלידה אם התעורר, היה מועבר לידיהן המיומנות של נשות השבט, שלקחו חלק פעיל בטיפול ברך הנולד. לא היה צורך מיוחד בטיפול בדיכאון לאחר לידה, היתה תמיכה קהילתית מובנית.

בחברה המודרנית, שאיבדה את מבנה הקהילתיות, השבטיות והמשפחה המורחבת, נשים חשופות לדיכאון הרבה יותר.

מהן הדרכים בהן ניתן לטפל בדיכאון לאחר לידה?

כשהדיכאון קל, לרוב, ניתן להתמודד עמו בעזרת בני משפחה, חברים וקרובים. מילות המפתח הן:תמיכה רגשית. אין להשאיר את האם לבדה עם חרדותיה ומצוקותיה, יש לתת לגיטימציה לכך שתחושותיה אינן חריגות.

כטיפול מונע, רצוי לשקול היעזרות במטפלת לתינוק כבר מן התקופה הראשונה. נשים שנותרות לבד עם תינוקן, לעתים קרובות הן חסרות שינה, וזה בפני עצמו, יכול להוביל לערעור האיזון הנפשי. חשוב להכיר בכך שהאימהות היא נטל קשה מאד, שוחק לאורך זמן, הנשים נושאות בו לרוב, לבדן. שעות רבות ביום הן נמצאות לבדן, ללא נפש בוגרת לשוחח עמה. לעתים הבדידות היא מקור הדיכאון. יש לנסות להיות בקשר קבוע ומתעניין באם הטרייה.

כשהדיכאון קשה יותר, יש להיעזר במומחים – טיפול פסיכולוגי, שגם עיקרו תמיכה. במקרים חריפים במיוחד, יש צורך באשפוז, ובהתערבות פסיכיאטרית. לעתים מתן כדורים נוגדי דיכאון, אשר מותרים בעת הנקה, יכול להקל מאד.

לידה היא אירוע משמעותי מאד בחיינו, שמחבר אותנו באחת, עם הסופי והאינסופי שבנו. במובנים מסוימים, ההורות היא בחינת הבגרות האמיתי של כולנו. היא מעמידה אותנו מול עצמנו ללא מסכות ובלי יכולת לברוח מעצמנו. היא מעין מראה, שמשקפת את יכולותינו מגבלותינו.

ניתן לומר, שמבחן הורות, הוא ביכולתנו על הפער בין המציאות לחלום. זאת, מבלי שההתפכחות מן האשליה תרסק אותנו ואת הסובבים אותנו, ותגרום לשפיכת התינוק יחד עם מי האמבט. ההורות כרוכה ברגשות רבי עוצמה, שחלקם לא נעימים – כעס, קנאה, חוסר אונים, דיכאון, אכזבה ואשמה. ככל שיקל עלינו לקבל, כי אין זה מעיד בהכרח על העדר אהבה, וכי רגשות אלה הם חלק בלתי נפרד מהאהבה – כך יקל עלינו להתמודד עם ההורות ולהפוך אותה למנוף התפתחותי מספק, גם אם לא קל.

דיכאון לאחר לידה – הטיפול הפסיכולוגי

באלו דילמות נוגע הטיפול הפסיכולוגי בדיכאון לאחר לידה?

כל אשה רוצה להיות האמא הכי טובה בעולם. אך במציאות שנוצרת לאחר הלידה, היא מגלה שבצד הכמיהה לנתינה אין קץ ולהתחברות אינסופית לתינוק, מופיעים עייפות, פחד מפני הידלדלות הכוחות, חשש מאיבוד העצמיות וכעס על אובדן החופש ושגרת החיים הנינוחה בעבר, כעס שמופנה כלפי התינוק שאינו מתחשב, ועוד. איך להיות אמא טובה מבלי לאבד את השפיות?

פתרון הדילמות הללו נעוץ ביחסיה של האשה עם אמה, שבבגרותה הופכים להיות יחסיה עם עצמה. חוויותיה של האשה מילדותה, זיכרונותיה כבת, מידת הקרבה, האינטימיות או הריחוק שחשה בעבר, הם שיעצבו את אימהותה, ובעיקר את מידת הצורך שלה להיתפש בעיני עצמה כמושלמת, ואת יכולתה לספוג סטיות מהמודל האידיאלי. ככל שדרישותיה של האם הטריה מעצמה הן נוקשות, היא תתקשה להתמודד עם אי עמידתה בסטנדרטים שהציבה לעצמה, ותראה בכך עדות לכישלון בתפקודה כאם. נשים שחוו חסך רגשי בילדותן, נשבעות לעתים קרובות ש"לעולם לא אהיה כמוה" כמו אמן, ויתנו לילדן "כל מה שאני לא קבלתי". הן מתמסרות כליל לצרכי הילד, ומזניחות עצמן לחלוטין. עד מהרה הן מגלות, כי כיוון שלא דאגו לעצמן, נשחקו מאגריהן הרגשיים לחלוטין. הנוקשות בתפישתן העצמית – הצורך הפרפקציוניסטי – מחריפים את תחושת האשמה שמתעוררת בעקבות שחיקה זו, והופכת להתקפה על העצמי. יתירה מזו, מה מרה אכזבתן, כשמתברר שהן כה דומות לאמן, עד כי נדמה שקולה בוקע מתוך גרונן.

כאן נכנס הטיפול הפסיכולוגי בדיכאון שלאחר לידה. האם הטרייה יכולה למצוא בדמות המטפל/ת גורם סמכותי שיכול להרגיע את חששותיה, שהיא יכולה להישען עליו או עליה, ואשר יכול לאשר לה, כי היא אם מספיק טובה, כי אין אם מושלמת. המטפל/ת יכול/ה לסייע לה להבחין, כי למרות החשש, כוונותיה כלפי התינוק טובות, והיא איננה בת דמותה ה"רעה" של אמה, כפי שהיא משתקפת בזיכרונותיה. הטיפול בדיכאון שלאחר הלידה, מרכך, אפוא, את הצורך הפרפקציוניסטי, ומעמידו במקום פרופורציוני.

דילמה נוספת המופיעה אצל נשים שחוות דיכאון לאחר לידה, היא העובדה שהן עצמן, זקוקות ליחס אימהי חם, לו לא זכו בילדותן. כתוצאה מכך, רבות מהן חשות כמיהה עזה להישען על אמא גדולה, כל יכולה, שתנחם, תדריך, תמלא, תתמוך, ובעיקר – תחלוק עמן את תחושת האחריות הכבדה והמפחידה הזו. העדרה של אם כזו במציאות, יוצר תחושת חסר פנימית, שממנה נובעת ההרגשה ש"אין מאיפה לתת". לחלופין, אם טרייה יכולה למצוא עצמה מקנאה בתינוקה, על היחס לו הוא זוכה ממנה, מה שהיא מעולם לא חוותה. כל זה יכול לעורר בהלה ומועקה גדולות. כאן שוב, דמות טיפולית מקצועית, שמגלה אכפתיות, ונכונות לקחת חלק משתתף בנטל האחריות, מרגיעה מאד את האם הטרייה. נשים שחוות דיכאון לאחר לידה, מרגישות לא פעם, שהנתינה מסכנת את שלמות זהותן והוויתן העצמית, ומתרגמות את געגועיהן ל'אמא אדמה', לחזרה לתפקיד של ילדה. נוכחות של דמות טיפולית שמטעינה מחדש בכוחות, וממלאת את 'מצברי' האם הטרייה, מאפשרת לה להמשיך בנתינה לתינוק, מבלי להיות מאוימת בהתרוקנות מסוכנת.

הטיפול הנפשי בדיכאון לאחר לידה, מחזק את דימויה של האם בעיני עצמה, ומאפשר לה לגבש עצמיות נפרדת מאמה המקורית, שמהווה צל מאיים עליה. עצמיות חזקה ובוטחת, שמצדה מאפשרת לה להתמודד עם התנודות הרגשיות הכרוכות בקשר עם התינוק – עם ההתמזגות הנדרשת, מבלי לאבד את עצמיותה, ועם הצורך לפנות לתינוק כמו גם לה עצמה, מקום – לצמוח כישות נפרדת.

הירשם

אם נהנית ממאמר זה, הירשם עכשיו כדי לקבל מאמרים נוספים

Subscribe via RSS Feed

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Top