האם להקשיב לעצמנו או לאחרים

Written by on אוגוסט 25, 2013 in שונות with 0 Comments

Listen man

" איבדתי אותך כבר בפסקה הראשונה", הודיעה לי העורכת, לאחר שקראה את מאמר הבתולין שלי לעיתון. "המסרים שלך בנאליים". לבי נפל. " כל כך ניסיתי להתאים את עצמי לדרישות שלך, " אמרתי באכזבה. "עזבי אותי", הציעה העורכת שלי " אל תחשבי עלי, היי קשובה לעצמך". להקשיב לעצמי? ההצעה נשמעה מאד תרפויטית. כל כך הרבה פעמים אומרים לנו שלהיות קשובים לעצמנו – זו הדרך הנכונה והיחידה לפעול. ומצד שני, בתדירות לא פחותה, אנו שומעים – "את/ה אף פעם לא מקשיב לעצות של אחרים. את/ה חושב/ת שאת/ה יודע/ת הכל…" . אז שיחליטו – להקשיב, או לא להקשיב לעצמנו?

בנסיבות טראגיות, בדליקה שפרצה בדירתו, מת המיליארדר אדמונד ספרא. אולי משום שהיה קשוב מדי לעצמו. כל כך קשוב לפחדיו, שלא שעה לתחנוניה של אשתו, שניסתה לחלץ אותו, ולא פתח את דלת חדר האמבטיה, בו מצא את מותו בסופו של דבר. אז מה זה להקשיב לעצמנו? מתי נכון להקשיב לעצמנו, ומתי – עדיף לשמוע בקולם של האחרים?

כולנו מכירים אנשים שמתייסרים עם עצמם, מנסים להקשיב לעצמם – ולא מצליחים להחליט מה טוב עבורם. " אני לא יודעת איך לנהוג בחמותי", אומרת מישהי, " מצד אחד אני כל כך כועסת עליה, שבא לי לפוצץ אותה, ומצד שני, אם אפעל מהבטן, אהרוס את הקשרים", או- " אני לא יודע אם אני רוצה לחיות אתה. אני לא בטוח שאני אוהב אותה, אבל כולם אומרים לי שהיא בחורה נהדרת"… נו, ואם כולם אומרים שהיא בחורה נהדרת, פירוש הדבר הוא שאתה אוהב אותה? הם יצטרכו לחיות איתה?

במילים אחרות – מי, אם לא אנחנו, יודעים טוב יותר מה נכון עבורנו? בנושאים רבים, אם כן, עלינו להיות קשובים לעצמנו, גם אם המחיר הוא לשגות, וללמוד מטעויות.

מאידך, לא פעם אנו מוצאים עצמנו אומרים למישהו " עזוב, זה הכל בראש שלך" – כמו למשל בעל חשדן שמתייסר לשווא, בגלל שהוא בטוח שאשתו בוגדת בו, למרות שהוא יודע עד כמה היא אדם נאמן, או חברה טובה מבוהלת ש"הולכת לגמור אתו עכשיו" כי היא "יודעת שבסוף הוא יעזוב אותי". זאת, אחרי שחמש דקות קודם לכן, התוודה באוזניה על אהבתו לה. לפעמים, מתוך התבוננות באחרים ובעצמנו, אנחנו הרי יודעים, שאנו האויב הגדול ביותר של עצמנו. אז איך יוצאים מהפלונטר הזה? להקשיב, או לא להקשיב לעצמנו?

להקשיב לעצמנו, זה בעצם להיות קשובים לרגשות שלנו. רגשות הם מורה דרך טוב, אך לא תמיד.
להיות קשובים לעצמנו במובן החיובי של המלה, פירושו להתבונן פנימה ולהתחבר למקום בתוכנו, שיודע. שיודע במין ידיעה שקטה כזו של בטחון, כפי שאנו יודעים בעיניים עצומות, שבפינו הושמה טבלית שוקולד ולא קוביית אבקת מרק. מין ידיעה חד משמעית כזו, חפה מספקות. להיות קשובים לעצמנו, משמעו להתחבר למקום בתוכנו שבו אנו מרגישים בטחון בעצמנו, חשים אמון ביכולתנו, בהבנתנו, בידיעה מי אנחנו. זה המקום היצירתי שלנו, זה המקום שממנו אנו יכולים לקבל את ההחלטות הנכונות ביותר לגבינו. החלטות שיתחשבו מצד אחד במי אנחנו, ומאידך לא יחששו לקחת בחשבון את המציאות.

בניגוד לכך, בכל פעם שאנו נתקפים בחרדה, מתייסרים ללא מוצא, מלאי ספיקות או ייאוש, אנו מתחברים לאותו צד בעצמנו, שניתן לכנותו קול הפחד. צד זה הוא הצד החשדן, שמתייחס למילים כמו אמון – בציניות, ורואה מסביב רק אינטרסים.זה בעצם הצד שיותר מכל לא מאמין בנו. לצד זה, לא מומלץ להיות קשוב, גם לא נכון לאפשר לו להנחותנו בקבלת החלטות. גם כשאנו "יודעים". אם לידיעה זו יש טעם של פסימיות, פחד או חשש – מן הסתם, יש בה משהו שאינו לוקח בחשבון מי אנחנו באמת.משהו שם מוגזם, מעוות, או לא נכון. שם בדיוק אנו פועלים כאויב של עצמנו. כדי לגעת במקום " הנכון" בתוכנו, נחוצים אמון, בטחון,ושקט נפשי. כשאלו אינם, עלינו להיעזר במישהו אחר, שמאמין בנו, או אם אנו רוצים לעזור למישהו להגיע למקום זה, עלינו להרגיעו ולטעת את ביטחוננו בו, ובמה שיש בו. השאר ייעשה מעצמו.

Tags:

הירשם

אם נהנית ממאמר זה, הירשם עכשיו כדי לקבל מאמרים נוספים

Subscribe via RSS Feed

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Top