ביחד ולחוד – על קרבה וריחוק ביחסים זוגיים

Written by on יולי 20, 2013 in זוגיות, יחסים with 0 Comments


dir="RTL"> באחד מעיתוני סוף השבוע סופר על מכשף שסייע לאשה להחזיר לחיקה את אהובה שנטש אותה לאחר מריבה קשה. המתכון – למי שמעוניין לנסות – לספור גלים, ולשפוך קצת נפט בשביל המוליך לביתו של האהוב.

כבודו של המכשף במקומו מונח, ואין גם דרך להוכיח או להפריך את תרומתו לעניין, אך יורשה נא לי להציע גרסה אחרת לאותו ארוע שחוזר ונשנה לא פעם בין זוגות.מן הסתם, אותו אהוב היה שב לזרועות אהובתו בין כה וכה, עם ובלי כישוף וזאת, בגלל מה שנכה כאן לצורך העניין, תנועת המטוטלת ביחסים. בכל מערכת יחסים קיימת תנועה קבועה של התקרבות-התרחקות, שלובשת צורות שונות:

"נמאס לי ממנו", מודיעה לי ידיה שלי, ' זרקתי אותו אתמול, והודעתי לו, שאין לו מה לחזור לקשר אם הוא לא מתחייב להופיע לפחות פעמיים בשבוע ולהשקיע בקשר יותר."

ההמשך, כמובן, היה צפוי מראש, ומביך קצת, עבור מי שמתבונן מהצד ומכיר את הדינמיקה הקבועה של הדברים. תוך מספר ימים היא מצאה תירוץ להתקשר אליו, והחזירה אותו כמובן, אליה.

אצל זוגות מסוימים, תנועת המטוטלת לובשת אופי של דפוס קבוע של מריבות קשות, ותנודה רגשית מקצה לקצה בעוצמה כמעט בלתי מוסברת. "אני לא מסוגל לחיות איתך", הוא אומר לה, וכעבור יומיים מתלונן שאינו יכל בלעדיה. לעתים, משאיר הדבר את הצופים משתאים: רק אתמול שפכו זה על זו קיתונות רותחין, ואילו היום הם חבוקים זה בזרועות זו. מה קורה לאנשים האלה, הם רציניים?

זכור לי מקרה של זוג שהיה נשוי שנים רבות, שבמשך שנה לא דברו זה עם זו, הפסיקו לבלות במשותף, לאכול יחד, ואף הפרידו את הוצאותיהם. באוזני כל מי שהיה מוכן לשמוע, הם חזרו וספרו עד כמה הוא אינו מסוגל לשאת את התנהגותה העצבנית והטענתית, ואילו היא לא יכלה לשאת את קמצנותו. הם סרבו לשמוע על אפשרות של פיוס או תזוזה מעמדותיהם, וכל הסובבים אותם כבר הספידו את הקשר. עד שהופיעה קרובת משפחה – שכמו הנזירה הגמדית בסרטו של פליני 'זכרונות', שהורידה את המשוגע מהעץ – הפגישה בין השניים, ומאותו רגע, הם שבו לחיות ביחד כאילו לא ארע דבר. מה יוצר את תנועת המטוטלת הזו?

רובנו נעים כל החיים בין שני קטבים מנוגדים ובלתי מתיישבים זה עם זה: בין הרצון להיות לבד, עצמאיים וחופשיים לעשות ככל העולה על רוחנו, לבין הרצון להיות ביחד, להתמזג.איך מחברים בין שני הקצוות האלה? דילמה נצחית בלתי פתורה, שכל אחד מוצא בה את האמצע הייחודי שלו. יש מיש מתערבבים בקשר עד כדי אובדן עצמיותם, ויש מי ששומרים על גבולות נוקשים וסגורים, מתחבאים מאחוריהם בבדידות מזהרת. הרוב – נעים בתנודה מתמדת בין קירבה לריחוק. כל קשר חייב לתת מקום גם ליחד וגם לצורך להיות לחוד. תנועת הקרבה והריחוק מאפשרת להגדיר ולשמר באורח מתמיד את גבולות היחידה הזוגית, ואת נפרדותם האישית של כל אחד מחבריה. בכך היא עונה על שני הצרכים הכל כך חיוניים. בני זוג שחיים ביחד, נדרשים לחיות עם החלום ושברו. כלומר, עם המציאות שחושפת צדדים לא אהובים ומאכזבים בבן/בת הזוג, כמו העובדה שהיא קמה בבוקר עם עיניים נפוחות ונראית כתרנגולת מרוטה, ושהוא נוחר בלילה. סיפור אהבה מופלא ורומנטי כמו זה של קינקייד ופרנצ'סקה מ"הגשרים של מחוז מדיסון" – אפשרי כשמדובר באהבה שהתקיימה בפועל רק ימים ספורים בלבד. המציאות, איפא, שאינה אידאלית, והצרכים המנוגדים – מכתיבים את התנודה.

זוגות שונים מווסתים את תנועת הקרבה והריחוק ביניהם באמצעים שונים, כפונקציה של מידת הזיקה הבסיסית ביניהם, ומידת הגיבוש האישית.

האמצעי הנפוץ ביותר לויסות הצרכים הסותרים הוא, כאמור, ריבים. הריב משרת מספר מטרות. הוא מאפשר לבטא תסכול מצדדים לא נעימים באישיותו של הפרטנר, ויוצר מידה שלנתק או ריחוק שנחוצים לכל אחד, על מנת לחזור להיות עם עצמו, מה שמצדו מאפשר אחר כך לחזור ולהתפייס. חשוב לציין שזו אינה בחירה של הזוג, אלא דפוס שמוכתב כתוצאה מסגנון, ומידת ההתפתחות האישית.

זוגות אחרים מווסתים בין הצרכים הללו באמצעים חיצוניים כמו – נסיעות קבועות שלו או שלה לחו"ל, שיוצרות מרחק באופן טבעי ומוכתב, מאפשרות געגועים, התאווררות, וכמיהה מתמדת ליחד, או שלל עיסוקים שמחייבים היעדרות של שעות ארוכות מחוץ לבית. יש כמובן כאלה שעושים זאת בבית, כשהם מתחבאים מאחורי העיתון.

יש זוגות, שבהם הוויסות לובש ווריאציה אחרת: יש צד שבאופן ברור להוט יותר, רודף ומחזר אחר הצד השני, בעוד הצד המחוזר, עשוי להיות אדיש, פחות מעורב, ופחות משקיע בקשר. הצד המחזר, לעתים קרובות, הוא זה שמחפש יותר קרבה מינית, מתייחס לתהליכים בקשר, ומחכה בבית לבואו של בן זוגו. הוא נוטה להאשים את בן זוגו בחוסר התחשבות, בעוד הפרטנר המחוזר, נוטה לראות בכך גישה תובענית. זה יכול להימשך באופן זה שנים, או להשתנות, כך שבתקופות שונות, תפקיד המחזר או המחוזר עובר מצד לצד.

כשצד אחד הוא המחזר באופן קבוע, לעתים קרובות ירגיש מתוסכל, והוא עלול לעזוב לבסוף. מדהים לראות את השינוי שחל אז בבן הזוג המחוזר, שהיה עד כה מנומנם וחסר עניין בקשר. לפתע הוא מתמלא חיים, הופך להיות מאוהב עד קצות אוזניו בבן הזוג שעזב, מתנער מאדישותו, ולהוט להיות בקרבתו. פתאום הוא מתייסר יסורי נפש עזים על אובדן אהבתו, שרק שבוע קודם התנכר לה. מה מחולל את התנודה הדרמטית הזו?

חישבו לרגע על תהליכים בקשר במונחים של רצועת גומי, שמחברת את בני הזוג זה לזה. ככל שהקשר עז וקרוב – הרצועה קצרה יותר. כאשר אחד מהם מתחיל לנוע את מחוץ לקשר, כדי להיות לבד – נמתחת רצועת הגומי, ובאופן טבעי 'גוררת' את השני להתקרב, כדי להפיג את תחושת המתיחות שנוצרת. אם ימשיך צד א' להתרחק, הוא יגיע ןלנקודה, בה רצועת הגומי תגיע לקצה גבול המתיחה, ואז- או שתיקרע, או שתחזיר את צד א' לנקודת ההתחלה.

הנמשל במשל שלנו הן עוצמת הזיקה, וחרדת העזיבה. ככל שאנו מתרחקים ופועלים לבד – צפה ועולה חרדת העזיבה, והזיקה המחברת, שבה ומקרבת אותנו לפרטנר. לכן ניתן לצפות שנתק שהתרחש בסערת רגשות המאופיינת באימפולסיביות, הוא לעתים קרובות חלק מתנועת המטוטלת, ולכן סופו התקרבות ופיוס. לכן, גם, מומלץ לא 'להתנפל' על פרטנר שניתק מגע, ולאפשר לו את מידת החופש לה הוא זקוק. פרידות שאין אחריהן חזרה, אינן נעשות בד"כ בלהט של מריבה או כעס. יש להן לרוב טעם של התפוררות איטית, שקטה ובלתי מורגשת כמעט. לכן כשבן/בת זוגכם התנתק מכם לפתע, והנכם חוששים לעתידו של הקשר, חישבו על מידת הזיקה ביניכם. האם ניתן לתאר אותה כרצועת גומי מתוחה גמישה ואלסטית, או שהיא רפויה, מתפוררת וסדוקה, ואיבדה מזמן את חיוניותה. במקרים האלה, לצערי, שום קוסם לא יכול להועיל.

לכל זוג, כאמור, דפוס הקשר הייחודי לו, אך למרות שהתנודה מובנית לתוך הקשר, עוצמתה ואופייה שונות מזוג לזוג, והן קובעות במידה לא מבוטלת את איכות חייו של הזוג.מה שמבדיל זוגות אלו מאלו הוא כמובן הסגנון האישיותי, מידת הגיבוש שלהם, ומידת היכול שפיתחו לאהוב. היכולת לאהוב, היא היכולת להמשיך לאהוב את בן/בת הזוג למרות צדדים מרגיזים, מתסכלים, וכו'. ככל שהיכולת לאהוב נמוכה – גדלות התנודות בקשר, והמעברים מאהבה לשנאה, ומקרבה לריחוק – חריפים יותר. זאת מפני שקשה לצד א' להכיל את הכעס, התסכול או האכזבה שמעורר בו צד ב', והוא נסחף לבעירה רגשית. כשהוא מתקרר, כמו פעולת תרמוסטט, מתחיל לפעול מנגנון חרדת העזיבה, והוא נתקף געגועים ורצון לשוב לאהוב. ככל שהיכולת לאהוב נמוכה יותר, מעורר הקשר תחושת חנק, והיכולת להיות ברגעי אינטימיות מצומצמת ביותר. אנשים אלה מתארים את הרגשתם בקשר, כתחושה של להיות קבורים בעודם בחיים. אלו גם לרוב האנשים שייעזרו באמצעים חיצוניים כמו – נסיעות ועבודה, לוויסות הקשר. ככל שאדם מגובש יותר עם עצמו, החשש "ללכת לאיבוד" בקשר קטן יותר, ועל כן אינו נסחף לא לכאן, ולא לכאן. הוא מסוגל לווסת דברים בתוך עצמו, ולאפשר לעצמו ולבן/בת הזוג רגעים של יחד ורגעים של לחוד.

על כל צרה שלא תהיה, מישהו יודע איפה אפשר להשיג קצת נפט?

הירשם

אם נהנית ממאמר זה, הירשם עכשיו כדי לקבל מאמרים נוספים

Subscribe via RSS Feed

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Top