הבגידה כמתכון לנישואין יציבים

Written by on אוגוסט 26, 2013 in זוגיות, יחסים with 0 Comments

iStock_000001439568Small

תופעת הבגידה הנפוצה כל כך בחיי הנישואין, נחשבת לעניין ראוי לגינוי. ברור מי 'הרעים' ומי 'הטובים' בסיפור הזה. לכולנו יש תשובות קלישאיות מוכנות לעניין זה. מי שהפר את האמון, הוא הרע. הוא הרי נשבע להיות נאמן, ופתאום הוא פונה לרעות בשדות זרים. לא רק אנו שופטים לחומרה את הבוגד/ת. לרוב, גם הוא מרגיש כך, ומתהלך בתחושת אשם כבדה: הוא עושה מעשה שלא ייעשה. מאחורי הגב. בשקר.

אז נכון שקשה להתפעל מהאסתטיות של מעשה הבגידה, ובכל זאת, לפעמים התמונה משנה את גווניה, כאשר מתבוננים בה במבט קרוב. האם ברור מי הוא זה שהפר את האמון? האם ברור מי שומר אמונים לקשר מבין שני בני הזוג? לא תמיד. האם חשבתם פעם על הבגידה כעל מעשה הקרבה, (עקום למדי, זאת יש לומר), למען הנישואין, ניסיון נואש להצלתם?

לא פעם אנשים מגלים, לאחר מספר שנות נשואין, כשהם מטופלים כבר בילדים ובחובות, שבן/ת הזוג לו הם נשואים אינו עונה על צרכיהם. האם השתנה, או שמא היה כך תמיד, ורק עכשיו התחוורה להם האמת הכואבת, לאחר נסיונות כושלים מרובים לשנות אותו? כך או כך, הם חשים מרומים ובמבוי סתום. לא כך דמיינו לעצמם את חייהם. כל כך הרבה ציפיות ערמו על כך שבן/ת זוגם יהיה אותה נפש תאומה שתייטיב להבינם, והנה הוא מסתגר לו מאחורי אדישות, או מצבור של עיסוקים, שמהווים עלה תאנה לאזלת ידו לקחת חלק אמיתי בשותפות. כשהם מתבוננים על עתידם, בחברת בן הזוג, הוא נראה משמים ומפחיד. הם מוצאים עצמם בודדים בתוך מערכת יחסים שאין בה לחלוחית, שאין בה חיים. שלעתים אינה מאפשרת להם להתקיים נפשית. עבורם, זוהי תחושה אמיתית של בגידה בהם, למרות שאין שם צלע שלישית. פשוט בגידה במחויבות ההדדית לקשר.

בן/ת הזוג עשויים להיות אנשים טובים, אך משהו בהם, אינו מותאם לצרכי מי שנשוי להם.
לא פעם, אלו אנשים משותקים רגשית, שאינם מסוגלים להשתנות ולזרום עם החיים, הם קפואים, מתים. בצר לו/ה, הוא מחפש הבוגד/ת מוצא, לחיים עם שביב של תקווה, עם שמץ של טעם ושמחה. כך הוא נשאב לקשר עם הצלע השלישית.

כשזה קורה, הדבר הנכון, כמובן, הוא לעצור, לעשות חושבים, ובמידה שמדובר בקשר רציני, להביא את הדברים לידיעת בן/ת הזוג, ולסיים את קשר הנישואין. אבל לעתים נכנסים שיקולים אחרים, שמונעים מן הבוגד לנקוט צעד זה. ראשית, יכולים להיות שיקולים אנוכיים, של חשש מפרידה. פרידה היא תהליך קשה ומכאיב, ויש בו נטילת סיכון. מי יודע מה מחכה לו/ה בהמשך? לעתים, פשוט אין אפשרות לממש את הקשר האחר(גם המאהב/ת נשוי/אה). אבל, קורה גם שנוספים שיקולים אחרים, הקשורים בהתחשבות בסובבים. למשל, מחשבה על הילדים, רצון לחכות שהם יגדלו, ידיעה שבן/ת הזוג לא יעמדו בפרידה, ויקרסו למשבר בלתי הפיך. אלו שיקולים, שמביאים אנשים לקבל החלטה, שגויה בעיני, אך מובנת, לאור הנסיבות, לחיות בשני עולמות, כדרך חיים.

כך נוצר מצב שבו הבוגד, מקריב את חייו למען בן/ת זוגו. פעמיים. פעם אחת, בכך שאינו נוטש אותו/ה לחלוטין, לטובת האפשרות למצוא בחייו אהבה אפשרית וחיים מספקים יותר, ופעם שניה, בכך שלוקח על עצמו את תפקיד ה'רע', האשם תמיד. זה שהפר את האמון. זהו מחיר רגשי כבד, כשמדובר בנסיון שלא לזעזע את בן/ת הזוג ה'מת'.

העובדה שיכול למצוא לעצמו סיפוקים רגשיים מחוץ למסגרת הנישואין, הופכת את הבוגד/ת נינוח יותר במגעיו עם בן/ת זוגו. פחות טענתי. זה מוביל לכך, שהנישואין, חשופים לפחות זעזועים, ונותרים יציבים לאורך השנים.

הנסיון ההירואי להציל את האחר, מצליח, איפא במידת מה, אך התוצאה היא הרסנית עבור כולם. שני בני הזוג כלואים בתוך הקשר. הבוגד מרגיש אשם, כי הוא כאמור, הרע בסיפור. (למרות, שאלמליא מגבלות בן/ת זוגו, יתכן שלא היה נדחף לחיים הכפולים). הנבגד/ת, מקבל אמנם חיים יציבים, ובטוחים למדי, אך נעדרי תוכן רגשי. בתוך תוכו הוא חש שנעזב על ידי בן /ת זוגו, גם אם עובדת הבגידה, או קיומו של מאהב/ת, אינם ידועים לו.

כך חיים להם השניים בתוך מסגרת ששומרת על פאסון, אך אין בתוכה אנשים מאושרים. ומי פה הטוב, ומי הרע, אפשר לפסוק? דבר אחד בטוח. הקרבה מסוג זו שמקריב הבוגד, למען בן/ת זוגו, משתקת בסופו של דבר את חיי שניהם, ולכן, המפתח לשינוי בידיו. איך? על כך בהזדמנות אחרת.

הירשם

אם נהנית ממאמר זה, הירשם עכשיו כדי לקבל מאמרים נוספים

Subscribe via RSS Feed

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Top