הרווח שביניהם: בין פנטזיה למציאות

Written by on אוגוסט 26, 2013 in ביטחון עצמי with 0 Comments

iStock_000007432262Small

אומרים שהמתכון לחיים טובים, הוא זכרון קצר. כזה שיאפשר לנו לשכוח את מה שאיננו רוצים לזכור. שהרי לא פעם אנו מוצאים עצמנו אחוזים במצבי חיים, שלא להם פיללנו, נאלצים לבלוע גלולות נגד בחילה, במשך תקופות ממושכות, מבלי לדעת איך יוצאים מזה. כמה נורא הוא למצוא את עצמנו עם בן זוג, שאנו יודעים ש'זה לא זה'. כמה קשה להיות 'תקוע' בתפקיד מסוים בעבודה, ןלחשוב שהייתי יכול לעשות כ"כ הרבה יותר. אחת הדרכים לפצות את עצמנו, היא להתנחם בפנטזיות. את מה שהמציאות אינה מאפשרת, אנו מנכסים לעצמנו באמצעות שיטוט במחוזות הדמיון. כולנו יודעים לבנות פינות מוגנות כאלה בתוכנו, אליהן אפשר להימלט מכאבי החיים.

הרבה אנשים חיים ברווח שבין הפנטזיה למציאות, בתפר שבין העולמות, או ליתר דיוק, שורדים במציאות, בזכות זה, שקיימת בתוכם איזו פנטזיה, שמשמרת בהם איזו תקווה, שפעם יהיה אחרת.לכאורה, זו נראית דרך טובה להתקיים, במסגרת אילוצי המציאות. בפועל, לא פעם זה מנציח את הסבל. אף אחד מאיתנו, אינו יכול לחיות כל הזמן בתוך המציאות. זה קשה מדי. אבל, כשאנו הופכים את הפנטזיה לאמצעי שמיש מאד, למקום מפלט קבוע, לדפוס חיים, אנו מגדילים את הרווח שבין המציאות לפנטזיה. בכך, אנו מקטינים את הסיכוי שלנו להיות מאושרים מתישהו, ולממש את הפנטזיות שלנו, בפועל.

אחת הדרכים המוכרות לחיות על קו התפר, היא להחזיק במסתרים איזו אהבה נושנה, רחוקה, שאליה ניתן תמיד להתגעגע, וגם אם לא נפגשים בפועל עם הדמות האהובה, היא מקור לניחומים.יש אנשים שמעבירים את כל החיים בגעגועים לאהבת נעורים נכזבת. אלו אנשים שאינם חיים אף רגע בהווה, שהוא הדבר היחיד שיש לנו. יש מי שמגדילים לעשות, מחפשים קשר עם אותה דמות, ומנסים לגנוב יחד עמה כמה רגעי חסד, דרך קשר מחוץ לנישואין. אח"כ הם מוצאים עצמם נקרעים בין שניים, או שתיים, מבלי לדעת, שהם חיים פנטזיה. שלהחזיק במקל משני הקצוות, הוא לא לחיות בשום מקום. שכן, ככל שעולם הדמיון הופך להיות טוב ומספק, כך הוא מרוקן מתוכן את עולם המציאות. ככל שאני חולם על אהובה רחוקה ובלתי מושגת, או מושגת בחלקה, כך אני מרוקן את הקשר עם מי שחיה לצדי, ונוטה לראות אותה באור שלילי יותר מכפי שהיא באמת. במקביל, אינני מעמיד אף פעם במבחן המציאות את אהבתי הסודית, ובעיקר, נוטה להתכחש לקשיים שלי להיות באינטימיות, שהם מקור כל צרותי.

הדברים נכונים גם לתחומי חיים אחרים. ככל שאשקיע יותר אנרגיות בפנטזיה על איזה כנר מוצלח הייתי יכול להיות, וכמה העולם עוד עתיד להתפעל ממני, כך אני מתרחק מבדיקה של הקשיים במציאות, שמונעים ממני להגשים את החלום. ככל שבפנטזיה אני מצליח לממש את כל חלומותי, כך יקשה עלי להעיז ולבחון, האם יש לדמיונות אלו כיסוי במציאות. ומה אם יתברר שאינני כה מוכשר, כמו שחשבתי? ככל שאנרגיה רבה יותר תושקע בפנטזיה המפצה, כך יקשה עלי לקום בבוקר וללכת לעבודה שגרתית, חסרת אותו זוהר, שהפנטזיה מעניקה לי. הרבה אנשים יושבים בבית, כי אינם יכולים לגשר על הפער הזה שבין מה שהם חווים בדמיונם, למה שהמציאות מזמנת להם.

עולם הדמיון הוא חסר גבולות, ובאמת ניתן להשיג בו כמעט כל דבר. אפשר לחלום שקלאודיה שיפר תהיה בת זוגי, או שאדם יקר שנפטר, יקום לתחיה. וזה מרגיע לרגע, כמו סיגריה טובה, או סם. משכך כאבים. אבל כשעולם הדמיון משמש בעיקר לבריחה, יש משהו שהוא אינו מצליח לעשות, וזה, לבנות את אותה אחדות בין העולמות, שמאפשרת לי לממש את רצונותי במציאות, ולחיות את חיי בסיפוק. אותה אחדות נוצרת, כאשר אני מסוגל לקרב בין העולם החיצוני לביני. למשל, ככנר – להפוך כמה שיותר אנשים בעולם החיצון לקהל הבית שלי.כשעולם הדמיון משמש לבריחה, אני מפצל אותו מן המציאות, משתמש בו כחיץ ביני לבין העולם, ויוצר מציאות פנימית, שאינה ניתנת לאיחוי עם החיצונית. ככל שאני שומר על הפנטזיה, או על מי שמייצג את הפנטזיה (למשל, אותה אהובה במסתרים), כך אני שומר על הפער בין המציאות לדמיון, ומנציח אותו. כך אני שומר על עולם מפוצל, שאינו מאפשר לי לחיות אף פעם באמצע, בזרם המרכזי של החיים. כך אני מתרחק מן הידיעה וההבנה, שהבעיה, ברוב המקרים, איננה בנסיבות, (אין לי מזל, יש לי בוס גרוע, בעל לא מבין, וכו'), אלא בעובדה, שמפאת יכולת לא מפותחת דיה, הנני נאלץ לפצל את עולמי. שמכיוון שאינני יודע איך נעשים כנר צמרת, אני נסוג לעולם הדמיון. שמכיוון שאינני יודע לאהוב אשה ולחיות גם עם מגרעותיה, אני מחפש לעצמי מישהי מושלמת כביכול, שאף פעם לא אוכל לבחון כמה מושלמת באמת היא. אינני יכול אחות את כל החלקים בתוכי, ולכן גם חיי, בהשתקפות מפליאה, הופכים להיות מפוצלים, ובלתי מספקים.

לא כל פנטזיה היא פנטזיה שמרחיקה אותנו מן האושר. יש פנטזיות שמתדלקות את העשייה שלנו. הן החזון, שעומד לנגד עינינו, כאשר אנו פועלים להגשמת מטרה כלשהי. הן אלו שמקרבות בין האמת הפנימית שלנו, לעולם החיצון. אבל הן נובעות מתוך עולם שלם, שיש בו גשר בין הפנים לחוץ. עולם שאנו יכולים לקבל אותו כמות שהוא, מבלי לדחות חלקים מתוכו. עולם שאנו משלימים עם חסרונותיו, ושואפים לפתחו. זוהי אופרה אחרת, וזהו כל השוני.

הירשם

אם נהנית ממאמר זה, הירשם עכשיו כדי לקבל מאמרים נוספים

Subscribe via RSS Feed

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Top