ניפוץ מיתוס מס' 3 הצלחה=אושר

Written by on יולי 13, 2013 in אושר with 0 Comments

dreamstime_xs_14755722

הדרך לאושר, רצופה בלבני הצלחה, זוהי אחת האמיתות המקובלות. הצלחה היא מלה נרדפת כמעט לאושר. הרבה אנשים שנשאלים מה היו רוצים בחיים, אומרים – הצלחה. הצלחה היא אכן מרכיב חשוב במתכון האושר, אך היא אינה עומדת בפני עצמה, ולא כל הצלחה מבטיחה אושר. יש הצלחות, אפילו, שמעצימות את האומללות. אנשים שחוו הצלחות מסחררות, כמו למשל, כוכבי זמר, מעידים לא פעם, כי ההצלחה הפכה אותם לבודדים ומדוכאים יותר. אנו מכירים אנשים, שבשיא הצלחתם התאבדו. למה?

מפני הצלחה אינה מטרה בפני עצמה, כפי שרבים סבורים, היא תוצר לוואי. תולדה הנלווית לביטוי עצמי. הצלחה צריכה להיות מחוברת לעצמי שלנו. היא איננה יכולה להיות מנותקת ממי שאנחנו, מהייעוד שלנו. מהעצמי הגרעיני שלנו. כי אז אנו מרגישים ניכור ביחס להצלחה, והפער בין מה שאמור לשמח אותנו, (ההצלחה), לבין מה שאנו חשים בתוכנו, הולך ומתרחב. והמתח הזה יכול להגיע לרמות בלתי נסבלות, עד כדי איבוד עניין בהכל.

מהו העצמי הגרעיני שלנו? הוא תיבת המטמון שבה גלומים האוצרות האישיים שלנו. הוא הגלופה, שמחזיקה בתוכה את כל הפוטנציאלים שלנו, את החלומות, שכאשר אנו מגשימים אותם, אנו חשים, שמימשנו את ייעודנו בעולם. לכל אחד מכם יש זכות לחיות בהצלחה ובאושר. לכן, כשאתם חושבים על  האופן בו אתם מנתבים את חייכם, אינכם צריכים לחשוב במונחים של – ׳אני רוצה להצליח׳, אלא, ׳מה נכון לי לעשות, מה מדבר אלי, מה יבטא בצורה הטובה ביותר את הייחוד שלי׳.  

העצמי הגרעיני, הוא אותו עצמי ׳אמיתי׳ השוכן עמוק בתוכנו, אותו גרעין בתוכנו שרוצה לגדול ולהתפתח. לצאת לאור. לא פעם עצמי גרעיני זה מוסתר על ידי שכבות של ספיקות, היסוסים, ותפיסות מוטעות כמו- ׳אני לא מסוגל׳, ׳זה לא באמת אני׳ ׳האם אני מתאים׳? לעתים תמצאו עצמכם מתלבטים- ׳האם אין זו יומרה מצדי לחשוב שאוכל להיות מי שאני חולם להיות? אולי אני משלה את עצמי לחשוב שיש לי כישרון כלשהו, או יכולת לתרום לתחום כלשהו? אולי אני סתם אדם בינוני ש׳חי בסרט׳?׳ אנשים רבים מוצאים עצמם מתפשרים על מימוש עצמם בגלל ספיקות שכאלה. מצד שני, איך תדעו שאינכם משלים את עצמכם? שאינכם הוזים בהקיץ על משהו שאינו בר מימוש? יש לי מטופלת כזו. אשה צעירה שעוסקת במוסיקה. לאחרונה נתקלה בקשיים, והחלה להטיל ספק בעצמה. אולי היא צריכה לוותר על התחום? אולי לא נועדה לגדולות בו? יש לה גם תחומי עניין אחרים, שהיא טובה בהם. אולי עליה לפנות אליהם? המוסיקה היא תמצית נפשה. חייה אינם חיים ללא המוסיקה, אך אולי בחרה לא נכון? מה עושים? יש בידי כלל אצבע בדוק: אם אתם מתייסרים ביחס למשהו שאינכם מצליחים לממש, ׳העצמי הגרעיני׳ שבכם יודע, כי יש בכם יכולת כזו. מה שאיננו מעניין אתכם, ושאין לכם מה לתרום בו או לומר לגביו, לא יסב לכם כאב רב.
איך תדעו כי בחרתם את ייעודכם האמיתי, שאתם אכן מממשים את העצמי הגרעיני שלכם? אם אתם מרגישים שהעניין הוא ׳בנפשכם׳, שהייתם מוכנים להקדיש לעניין זה את כל כולכם, לשלם מחירים על כך, ללכת עם הדבר עד הסוף. אם יש בכם תשוקה בלתי נלאית לדבר. שאלו עצמכם איך אתם קמים בבוקר לעבודה. האם אתם קמים בשמחה, או שאתם גוררים עצמכם בשארית כוחותיכם לשם.

לעתים אנו מוצאים עצמנו כלואים ב׳כלוב זהב׳. יושב מולי איש צעיר כזה. הוא מנהל בחברה גדולה טובה ומבוססת. הוא עשה עד כה בהצלחה עבודה שעניינה אותו ותרמה לניסיונו. כעת הוא על פרשת דרכים. הוא יודע שהוא יכול להמשיך ולהתקדם בחברה בה הוא עובד, אך המשרות שיוצעו לו, כבר לא מעניינות אותו. הוא יכול להמשיך לעבוד בחברה עד פרישה, עם ביטחון כלכלי ושקט נפשי. יש לו משפחה לפרנס, עניין לא פשוט. אך ליבו רוצה לנהל סטראט אפ קטן, בתחום שיש בו משהו יצירתי ומאתגר. הסיכון גדול. מי ערב לו שיצליח? יש לו הרבה מה להפסיד. איש אינו יכול להבטיח לו דבר. אינני יודעת במה יבחר. נדרש אומץ לב רב לנטוש את סיר הבשר. ובדרך אל האושר, נדרש מאיתנו לא פעם אומץ לב לקבל החלטות קשות. דבר אחד אני יודעת. אם ימשיך בחברה בה הוא עובד, עד פרישה, הוא יהיה במקרה הטוב, אדם מתוסכל, עם תחושה חריפה של החמצה.

אבל, בזאת לא תמו צרותינו. גם כשההצלחה מחוברת לעצמי הגרעיני שלנו, ומגשימה את מיוחדותנו, היא אינה בהכרח מובילה אותנו לתחושת אושר. לא פעם, אנשים מחפשים הצלחה כפיצוי, כמשקל נגד לכאב פנימי גדול, לכאב הקטנות, הנחיתות, הבדידות.
הצלחה שנועדה כל כולה להיות משקל נגד עוצמתי, שיסתור את כאב הקטנות, לא תפוגג אותו לגמרי אף פעם. כאשר ההצלחה היא פיצוי שבא כקונטרה ולא כתהליך אורגני, היא כמו עוטפת את הגרעין הכאוב בתוכנו, אך אינה מטפלת בו. אינה מחבקת אותו באמת, ומרככת אותו, אלא עומדת כמעין חיץ בין החוץ לבין מה שאנו מרגישים בפנימיותנו. הצלחה כזו, שאינה מיוסדת על עצמי מגובש, לעתים קרובות מעמיקה את הבדידות, ומנציחה את האומללות.
גורם נוסף שמרחיק את ההצלחה שלנו מתחושת האושר, הוא הרצון שלנו בהצלחה מהירה. נכון יותר עבורנו שהצלחה תגיע באופן הדרגתי. כשהיא באה במהירות מסחררת, היא מציפה ומפחידה. איננו מצליחים לעכל אותה. זה מרגיש כמו לטבוע בנעליים הרבה יותר מדי גדולות. הצלחה, כמו נעל, צריכה להיות מותאמת למידות שלנו, ולגדול עימנו, בהתאם לצמיחה וההתפתחות האישית שלנו.  

רק הצלחה  שאיננה מטרה בפני עצמה, אלא תולדה של התבטאות, לאחר תהליך צמיחה אישי, עשויה לשנות את תחושתנו הפנימית, ולאפשר לנו ליהנות מפירות ההצלחה. זוהי הצלחה שנולדה לאחר התבוננות בכאב הפנימי, קבלתו, וחיפוש אחר היש בתוכנו. אותו זהב שגלום בנו, שמסתתר שם מאחורי תחושת האין וה׳אני לא׳. אם נקשיב היטב היטב, נוכל כולנו לשמוע את קולו העמום שאומר לנו, שלמרות שאין בנו לכאורה כלום, בכל זאת יש בנו משהו. ואפילו יותר.

 

Tags:

הירשם

אם נהנית ממאמר זה, הירשם עכשיו כדי לקבל מאמרים נוספים

Subscribe via RSS Feed

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Top