ניפוץ מיתוס מס' 2 – אושר=חשיבה חיובית

Written by on יולי 13, 2013 in אושר with 0 Comments

מלאכית 800

הטרנד הפופולרי ביותר בשנים האחרונות, הוא מה שנקרא פסיכולוגיה חיובית. מנסים לשכנע אותנו שאם נתבונן יום יום בראי, ונספר לעצמנו כמה אנחנו נפלאים, בסוף, גם נאמין בכך. אז אם הכל כך פשוט, למה איננו רואים מסביבנו אלפי אנשים מאושרים ומחייכים? הפסיכולוגיה החיובית מלמדת אותנו ׳לחשוב חיובית׳ במצבי קושי, לא לחוות, לכאורה, עצב. במילים אחרות, להתנתק מעצמנו. כבר למדנו שהתנתקות מעצמנו איננה מובילה אותנו רחוק בשאלת האושר. ומה אם העצב שאנו חווים כעת יוליך אותנו למסקנה, שעלינו לשנות משהו בחיינו כדי להרגיש טוב? לעצב יש תפקיד עבורנו. הוא מורה דרך.

האושר הוא הוויה. הוויה קשורה בלהיות, לא בלעשות. לדבר עם עצמנו בראי, לחשוב באופן מלאכותי מחשבות חיוביות, זו עשייה, עשייה מגמתית. זה יכול לעזור לרגעים מסוימים, אבל זה אינו יכול לבנות את תשתית הביטחון שלנו בעצמנו. לאורך זמן, איננו יכולים לרמות את עצמנו. אם איננו מרוצים מעצמנו בבסיס, שום שכנוע עצמי לא יעזור. נחמד לחשוב שישנם מתכונים בדוקים של מה לעשות, כדי להגיע אל האושר. אבל, זהו, שהאושר איננו מגיע בצורה מגמתית. אם אתם אנשי עשייה באופן כפייתי, מאלו שאינם יכולים לשבת רגע במנוחה, סביר להניח שאינכם בדרך הנכונה. צריך להרפות כדי להגיע אל האושר. האושר צריך לנבוע מאיתנו, בטבעיות, כתוצאת לוואי, לא כמטרה. קראתי לפרק שלנו היום:  
                                        
                                            

להיות ולעשות
 
         

(על ההבדל בין שני אופני התקיימות אלה, והשפעתם על יצירתיות שלנו…)    
 
 

אנשים רבים חושבים על האושר בחיים במונחים פרקטיים. מי שרוצה להיות מאושר בחיים, צריך להשיג מקצוע טוב ומכניס, בן זוג מצליח ומוצלח, השכלה נאותה, וכד'. בכלל,  לדידם של אנשים רבים, בעיות שמתעוררות, מחייבות פיתרון מיידי ותכליתי. כל דבר אחר הוא סתם פטפטת, משהו שפסיכולוגים ניחנו בו בשפע, אבל אין בו כדי להוביל לפיתרון כלשהו, או להביא אדם לאושר. אם כבר, אז להיפך. פלסף, הוא מתכון לאומללות, כפי שהם רואים את זה.
 

התרבות המערבית, מלמדת אותנו להתיחס לעצמנו במונחים תפקודיים, של מה שיש לנו, של טייטלס, כותרות. דהיינו, אמור לי מהו התואר שלך, מהי דרגתך בעבודה, ואומר לך מי אתה. אנו מגדירים את עצמנו במונחים של המכונית שיש לנו, גודל הבית שאנו מחזיקים, חשבון הבנק שלנו, וכו'. בכך אנו שוכחים את העיקר. את עצמנו.
 
 

פרקטיות היא עניין חשוב לחיים, יש לה מרכיבים הישרדותיים חשובים, כמו שחשדנות היא תכונה שטוב שהיא נמצאת שם לצרכים קיומיים, אבל לפעמים, כשיש מקום לתת אמון, היא יכולה להיות בעוכרינו. כך, הנטייה להיות מעשיים, ותכליתיים – טובה בהרבה מצבי חיים, אבל  – אינה חזות הכל, וישנם מצבים בהם היא פוגעת באיכות חיינו. היא בעוכרינו, כאשר היא הופכת לצורת ההתקיימות היחידה שלנו. כאשר איננו מבחינים בין מודוס (אופנות) של 'לעשות', ושל 'להיות', ו'להיות' הופך עבורנו 'לעשות', בשעה ש'להיות' קודם לכל עשייה. ׳להיות׳, קשור ביכולת לשהות במצבים שאין בהם בהכרח מטרה או תועלת מכוונת.
 

אנשים שמתקיימים רק דרך העשייה שלהם, ודרך מה שיש להם, הם למשל, וורקוהולים, אנשים שמכורים לעבודתם. זה הופך אותם לא פעם להיות אנשי ארגון, או מנהלים מצוינים, אבל, סתם לשכב בבית ולהאזין למוסיקה, או לתת למחשבות שלהם לחלוף ללא תכלית, זה לעיתים קרובות בלתי אפשרי. מצבי אינטימיות, שאין בהם תכל'ס, אלא זרימה אל הבלתי נודע, מלווה בשתיקות, היסוסים, חוסר ידיעה, עשויים להיות עבורם, מפחידים, משעממים, ולרוב, הם עשויים לקצר אותם. למהר לעבור הלאה, לדבר הבא שיש לעשות, למגינת לבו של הפרטנר שלהם. בכך הם אינם נחשפים למרחב האפשרויות של הנאה, שהיה נפרש לפניהם, לוא היו מרשים לעצמם לחוות את הרגע ההולך ומתפתח, ללא עכבות ופחדים.
 

רובנו יכולים לזהות את הקושי הזה ביחסים שלנו עם ילדינו. כי ילדים, בהגדרה כמעט, אינם יצורים תכליתיים. הם נהנים להיות, פשוט להיות, ולחוות את ההשתנות המתמדת של הווייתם. זה בא לידי ביטוי במשחקיהם, משחקי דמיון למשל. חישבו לרגע, כמה מאיתנו היו יכולים לזרום כך שעות בתוך משחק, שאין לו מטרה מוגדרת, ואין בו מנצחים, והוא כל כולו יצירה מתמדת, שהולכת ונרקמת. כמה מאיתנו מסוגלים לקחת חלק במשחקיהם של ילדינו, מבלי להילחץ, לרצות לקצר, לתכנן בו בזמן תכניות אחרות של מה אנחנו הולכים לעשות אחר כך, או לחשוב, מה השטויות האלה, כדאי שבמקום זה הילד ילמד משהו, שיפתח את האנטליגנציה שלו. הלוואי ויכולנו לשמר בבגרותנו משהו מן המשחקיות של הילדים.  כי המשחקיות הזו, היא גרעין היצירתיות שלנו, ובלעדיה, קשה לחיות חיים מספקים, חיים שיש בהם בנייה והתבטאות מתמדת.
 
 

כל דבר בחיים יכול לקבל איפיון  של 'לעשות', או 'להיות'. אפשר להיניק תינוק בגישה פרקטית תכליתית, של הזנה שהילד צריך לקבל, ואפשר להיניק מתוך תחושת התמכרות להנאה שבדבר, ואפילו תחושת התעלות. גם עסקים אפשר לנהל עם יותר או פחות מודוס של הוויה. אנו מרגישים שונה, כאשר הנגר שבנה עבורנו את הרהיטים עושה זאת מתוך פרקטיות גרידא, או כאשר הוויתו משוקעת ברהיט. גם הרהיט נראה אחרת.
 

מצבי חיים אחרים שבהם הפרקטיות אינה עוזרת, הם למשל, כאשר אנו מגיעים לצומת הכרעה כלשהי בחיים, ואיננו יכולים לקבל החלטה. לא פעם הקושי להכריע נובע מכך, שקבלנו החלטה פרקטית, שעל פניו נראית הגיונית וטובה, מבלי להיות קשובים לעצמנו, להוויתנו הפנימית. למשל, בחירה מקצועית. זכורה לי אשה צעירה שהגיעה אלי, שעבדה כעורכת דין מצליחה מאד בעבודתה, אך הרגישה אומללה מאד. משהו בעבודתה הותיר אותה עם תחושה ממיתה, שהלכה ותפחה, עד שלא יכלה יותר להמשיך בעיסוקה. הבחירה להיות עורכת דין היא בחירה פרקטית, טובה למדי. אך בירור מעמיק יותר גילה לנו, כי בעצם רצתה כל חייה להיות וטרינרית, וחששה לספר על כך לאביה, שהועיד אותה להיות ממשיכתו במשרד עורכי הדין שלו.
 

לא פעם, כשאנו חשים בלתי מסופקים בעבודה, אנו חושבים במונחים פרקטיים, יש לי מקום עבודה טוב, עם משכורת בטוחה, ותנאים סוציאליים, למה לסכן את זה?  וחוץ מזה, יש משהו אחר שאני יכול או רוצה לעשות? אלו הם טיעונים חשובים וצודקים, אבל לעיתים הם מסתירים מאחוריהם קושי להתמודד עם קולות פנימיים בתוכנו, שאם נטה להם אוזן, עשויים לשנות את חיינו באופן יצירתי אך מפחיד. התלבטות דומה עשויה לעמוד מאחורי ההכרעה בין האשה למאהבת.
 

היצירתיות  עשויה להופיע בחיינו, כאשר נרשה לעצמנו להיות. רק להיות. פירושו של דבר, תקופה ארוכה  לחיות בלי לדעת, בלי להגיע להכרעה, תוך שמירת כל האופציות פתוחות. זה קשה, כי אין לנו תשובה מיידית לשאלה, אז מה עושים? זה אומר, לשהות תקופה לא קצרה בתוך אי ודאות, בלבול, מבלי לחשוש מהם. זה נחוץ, כי עלינו להתנקות מהשפעות שונות שמפריעות לנו לגלות מי אנחנו, מה נכון לנו באמת. (למשל, ציפיותיהם של ההורים מאיתנו). זה מצב שבו אנו עירומים מכל כיסוי. ומה יהיה אם נגלה  שמתחת לכל התארים אנחנו רק 'סתם אנשים'? שאין בנו כלום?
זהו מצב שבו אנו שרויים במתח שמחזיק בתוכו הרבה אפשרויות מבלי לבחור, ומתמודדים עם תחושת התקיעות, הבוז שאנו רוחשים לעצמנו על שאיננו יכולים להכריע, ועוד. לא קל להסכים להינתן למצב מעורפל שכזה, אך בסופו של דבר  נובטת מתוכו הוויה חדשה אמיתית שהופכת את חיינו למספקים יותר .
 

אז איך לומדים להיות, ולהתמודד עם התחושות הקשות שעשויות לעלות במצבים האלה, על כך, בהמשך.

 
 
 
 

Tags:

הירשם

אם נהנית ממאמר זה, הירשם עכשיו כדי לקבל מאמרים נוספים

Subscribe via RSS Feed

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Top