צריך פיס בחיים: על הסיכונים שב'יותר מדי טוב'…יש דבר כזה

Written by on יולי 27, 2013 in שונות with 0 Comments

פיס

אמר מי שאמר, שבחיים סנטימטר מזל, יותר טוב מקילומטר שכל, ועל זה, כנראה, אין יותר מדי ויכוח. נדמה לי, שרק מעטים, עמדו אל מול הפיתוי של הגרלת חמישים המיליון של מפעל הפיס,ולא קנו כרטיס. בסה"כ, מותר לעזור קצת למזל, לא? כולנו, מן הסתם היינו רוצים לזכות, אבל לא בטוח שזה היה מביא לנו את התוצאה המצופה, במיוחד, אם היינו זוכים בהרבה מאד כסף. נשמע מוזר? אילו היינו בודקים מקרוב, את חייהם של הזוכים המאושרים, היינו מגלים, כי הזכייה, הביאה עליהם לא פעם, צרות לא קטנות. למה זה? כי צריכה להיות איזושהי התאמה בין נפח המיכל שאנו נושאים עימנו בזמן מסוים בחיים, והקיבולת שבתוכו. כשהקיבולת, בנסיבות מסוימות עולה על גדותיה, אנו מרגישים מוצפים. אם נחשוב במונחים של סכר של נהר שנפרץ, הצפה יכולה לגרום הרבה נזק לכל מה שמצוי בסביבותיה.

כולנו חיים במחשבה, שארועים משמחים הם דבר רצוי. וזה נכון, כמובן, כשזה במידה המותאמת אלינו. חישבו לרגע מה קורה לרובנו, בארועים גורליים בחיים, שיש בהם תפנית, או מעבר לקראת שלב חדש, כמו חתונה, למשל, לידה, מעבר לבית חדש וגדול, או אפילו במצב של התאהבות. כמה מאיתנו יכולים באמת לחוות את גודל השמחה, להיות שם,(למשל בחתונה), מבלי להתנתק, או לחולל מריבה קשה על איזו שטות, שנותנת סיבה טובה לא לשמוח עד הסוף? לפעמים, השמחה שארוע מסוים מחולל, היא כה גדולה, עד שקשה להכיל אותה, וההצפה יוצרת תחושת מתח מעיקה, שיכולה להפוך את הארוע המשמח למעמסה, שרוצים להיפטר ממנה, או שאינה מאפשרת להנות באמת מגודל הארוע.

אילו היינו זוכים בפרס הראשון במפעל הפיס, זה בוודאי היה יוצר מצב, שהיינו יכולים להרשות לעצמנו הרבה דברים. הכל. זה היה קונה לנו כרטיס לאפשרות לחופש אינסופי. אבל דווקא חופש אינסופי, הוא דבר מאיים למדי. כשהכל אפשרי, זה כ"כ רחב, שזה מבהיל, וברוב המקרים, אנו מגיבים לכך בחרדה. יש אנשים, שהבהלה מן השינוי היא כה גדולה, שהם 'מפילים' הזדמנויות חדשות שנוצרות בחייהם. למשל, תפקיד חדש שהוצע למישהו, שמרגיש שהוא נכנס לנעלים גדולות. לפעמים, הפער בין התחושה הפנימית של – מי אני באמת, לבין המעטפת החיצונית, של הנעליים הגדולות אליהן נכנסתי, מעורר את החשש שמא ברגע מסוים אנשים 'יגלו את האמת', ואז יתברר להם ה'בלוף'. זה יוצר לעיתים מתח בלתי נסבל. כך ניתן לפעמים להבין מקרים של אנשים, שבשיא הצלחה, שבאה מהר מדי, הגיבו בדיכאון קשה. או אפילו מקרים של התאבדות, כמו למשל זו של הזמר מייק ברנט. שינויים דרמטיים בחיים, שמאפשרים לנו יותר ממה שהיה לנו קודם, מחייבים התארגנות פנימית חדשה שלנו עם עצמנו. התארגנות שכוללת שינויים בתפיסה העצמית, שינויים בסדרי העדיפויות שלנו, ובעיקר, יכולות חדשות, שחייבות להגיע לבשלות מסוימת, לפני ששינוי התפתחותי יכול להתרחש. ברוב המקרים בחיים, הטבע דואג לכך. כך, למשל, הריון ולידה, למרות פרסומות מסוימות, אינם יכולים להתרחש מיידית, וטוב שכך. גם לוולד, וגם להוריו. התפתחות הדרגתית, היא תנאי להצלחה. את זה חשוב לזכור בעיקר במצבים בהם ההתפתחות קורית, שלא בקצב אליו אנו מצפים.

אנשים בודדים, למשל, חשים לעיתים, שאם רק היה להם קשר, אם רק היתה להם משפחה, כל בעיותיהם בחיים היו נפתרות. תיאורטית, יש בזה אמת. אבל לפעמים, זהו מצב שהם אינם בשלים עדיין להכיל, ולוא היתה נוצרת ההזדמנות, לא היו יכולים לקחת אותה. או לחילופין, הבחירה שהיו עושים, היתה מאד לא מוצלחת.

באופן דומה, כהורים, אנו נוטים לדחוף את ילדינו, כשהתפתחותם אינה עולה בקנה אחד עם ציפיותינו, או עם הקצב הכללי, לשינוי, מבלי לקחת בחשבון את בשלותם, או את מה שעומד מאחורי הקצב האיטי של התפתחותם. הילד לא נגמל מחיתולים? אנו לוחצים שיישב סופסוף על השירותים. לחילופין, או להבדיל, המתבגר שלנו אינו רוצה ללמוד? אנו מצפים שיתיישר לפי הקו של כולם. כאיש צעיר הוא איננו רוצה לעבוד, יושב בבית ולא עושה דבר? נדמה לנו, שאם רק היה מפסיק להתפנק ולהתבטל, ומוצא עבודה, הכל היה נראה אחרת. כל זה בוודאי נכון, אבל לפעמים אין בשלות לכך. ואז, כמו שקית של הסופר, שאנו מנסים לדחוף לתוכה יותר מדי, היא נקרעת. כולנו רוצים להתקדם ולהתפתח, אבל ברוב המקרים, אין קיצורי דרך, וכשקופצים כתה, משלמים על כך. לכולנו אין סבלנות שהדברים ייקרו בקצב של עצמם, אבל לפעמים, כדאי להצטייד במנה הנדרשת לכך, עד שהדברים יתרחשו בעתם

אז להתראות בשמחות, ובינינו, רק תנו לזכות בפרס הראשון, עם השאר כבר נסתדר, לא?

הירשם

אם נהנית ממאמר זה, הירשם עכשיו כדי לקבל מאמרים נוספים

Subscribe via RSS Feed

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Top