על גבולות ונתינת מקום – איך לשלב ביניהם בחינוך ילדינו

Written by on יולי 20, 2013 in הורות, ילדים with 0 Comments

Cupped empty hands

מיה בת החמש, מתעוררת כל לילה, ולא מצליחה להירדם. היא מבקשת לישון ליד אמא שלה, במיטה שלה ושל אבא. כמה שלא מסבירים לה, חוזרים ומשכיבים אותה לישון, ישנים לידה במיטתה, היא בשלה. ברגע שההורים נרדמים, היא מתגנבת לה חרש, ובבוקר מוצאים אותה, מכובלת לה בשקט באחת מפינות המיטה..

אחד הרגעים בהם נשבר גן העדן של ההורות, מתרחש, כאשר אנו מבינים, שהילד שלנו הינו יצור בלתי מתורבת, בעל רצונות משלו, וחובת תירבותו, לא עלינו, היא עלינו. המקום בו נשברת האידיליה של היחד הבלתי ניתן להפרדה, הוא המקום בו אנו חייבים לעמוד מולו ולומר לו 'לא'. רובנו לא אוהבים את זה משום שזה כרוך בעימותים לא נעימים. עד מהרה, אנו מגלים, שלא תמיד למילים שלנו יש השפעה, וכמה שלא נעיר על משהו, הילד חוזר ועושה את הדברים שאסרנו עליו. ואנו נטרפים. למה הוא מתעקש לישון לא לקום בבוקר, בדיוק כאשר אנו ממהרים? למה הוא דביק כ"כ ותלותי בנו, בעיקר בנוכחות חברים? למה הוא נופל על הרצפה ורוקע ברגלים, כל אימת שאומרים לו לא? איך עושים את הקסם הזה, שהמילה שלנו תעבד?

מה גורם לילדים לציית? שתי סיבות: האהבה העמוקה שהם חשים להורה, או – פחד מפני זעמו. לכאורה שני צדדים של אותה מטבע, אך יש הבדל גדול בין ממושמעות שנובעת מפחד, לבין זו הנובעת מאהבה, והערכה, והכרה במקומו של המבוגר כגורם סמכות. ציות מתוך פחד, לעולם ישאיר בילד תחושה שהוא מחוק, נחות, ושרידי הזעם תמיד יתססו ויפעפעו להם איפשהו. ציות הנובע מאהבת הילד להוריו, הוא ציות שיש בו קבלה, ויתור של השלמה, מתוך ידיעה שיש שם קרן שפע, שאם לא נזכה בה עכשיו, היא לא תאחר לבוא.

הכל טוב ויפה, אבל מה בכל זאת עושים, כשהילד מסרב, פעם אחר פעם למלא אחר הוראותינו? 'הילד צריך גבולות, צריך לשים לו מסגרת', זה מה שנשמע בד"כ מההורים בשלב הזה.

מה זה לשים גבול? זה בעצם לתחום בבירור את הטריטוריה שלי ושל האחר. מתי אנו מרגישים שאנו צריכים לשים גבול למישהו, ילד או מבוגר? כאשר הוא חורג מן הטריטוריה המוסכמת ופולש לטריטוריה שלנו, כמו למשל, כאשר הוא מתיחס אלינו בחוסר כבוד, מתחצף.
אנו רגילים לחשוב על גבולות, במונחים של עימות, של מתח, של הפעלת הסמכות שלנו עד הקצה. במונחים של הפרדת כוחות, של 'לעשות סדר', ולשים כל דבר שוב במקום הנכון.

כשמדובר בילדים, יש בגבולות אלמנט נוסף. הצבת הגבול תוחמת עבור הילד את גבולות גופו, ובכך מסייעת לו להכיל את עצמו. מאפשרת לו מקום. שימת הגבול הבסיסית ביותר, היא בעצם חיבוק. כשאנו מחבקים תינוק, אנו ממחישים לו את גבולות גופו, ובעת ובעונה אחת, מכילים אותו, ומרגיעים אותו. גבולות כאלה של חיבוק, יותר משהם יוצרים הפרדה, הם יוצרים חיבור, סוג של יחד.

אם כן, גבולות קיימים קודם כל במצב שקט ורגוע, שבו כל אחד יודע את מקומו. יצירת גבול, תוחמת משהו ומגדירה עבורו מהו הפנים שלו, ומהו החוץ שלו, או בקיצור נותנת לו צורה, תוכן ומקום. קיומם של גבולות אומר שיש מי שמכיל אותנו, או הכיל אותנו, באופן, שמאפשר לנו להיות ישות עם תוכן משלה, מבלי לחשוש, שנזלוג לכיוונים לא רצויים, או נתפזר לכל עבר ללא שליטה.

אנו נוטים לחשוב על מי שחרג בהתנהגותו, במונחים שיפוטיים. הוא לא בסדר,הוא רע. חייבים להעניש אותו. וזה נכון. לפעמים, ענישה, החזרת הסדר לכנו, מתחייבים. אבל, ניתן גם לראות בהתנהגות החורגת עדות לכך שהאדם אינו יכול להכיל משהו, מרגיש חסר מקום, ולפיכך, עושה מה שעושה. כך, למשל, ילד שגונב, מבטא את העובדה שאין במקום שלו מספיק אהבה, אז הוא 'לוקח' קצת ממקום אחר. אדם שפוגע או משפיל, או ילד שמתחצף, מעידים בעיקר על כך שהכעס מציף אותם כ"כ, עד כי אינם יכולים להכיל אותו בתוך עצמם, והוא 'נשפך' להם החוצה. בעצם הצורך להפריד בכוח, נובע מכך שלא ניתן להם מלכתחילה מספיק מקום. אז מה זה אומר, שאם למשל תפסנו את ילדנו בגניבה, אנחנו צריכים להגיד לו מאמיל'ה, חמוד שלי, ולחבק אותו? בוודאי שלא. אנחנו חייבים להבהיר לו שהתנהגותו אינה מקובלת עלינו. אבל במקביל, עלינו לדעת בתוכנו, שיש כאן איתות עבורנו. שהדבר שצריך לטפל בו, הוא בעיקר, העדר מספיק מקום טוב שמכיל. כדאי לשקול לחפש, היכן אנו מושקעים בו פחות, ולתקן את העניין. כל השאר יבוא מאליו.

כך, למשל, התברר, שמיה התחילה להתעורר בלילות, לאחר שאמא שלה החלה לעבוד, ויצאה מוקדם בבוקר, לפני שמיה הספיקה להיפרד ממנה. אם היינו 'שמים לה גבולות', אולי היינו מצליחים לאלף אותה לישון במיטתה, אבל הפחד לאבד את אמה, תחושת הלבד, היו נשארים שם מבלי להיות מטופלים. כאשר שורש הבעיה הובן, אמא שוחחה על כך עם מיה, והבטיחה לה שתעיר אותה ותיפרד ממנה לפני שתצא. מאז ההתעוררויות בלילה נפסקו.

אם אנו מתיחסים בכובד ראש, ובהקשבה אל ילדינו, אנו נותנים להם מקום, הערכה וכבוד. ילד שנותנים לו מקום והתיחסות, לומד לתת מקום והתיחסות לאחר. הסכמתו למלא אחר הוראות תהיה מהמקום האוהב. אגב, חישבו על ההשלכות של זה לפוליטיקה.

הירשם

אם נהנית ממאמר זה, הירשם עכשיו כדי לקבל מאמרים נוספים

Subscribe via RSS Feed

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Top