פתח דבר – מתוך: פסיכולוגיה מדוברת

Written by on יולי 13, 2013 in הספר -פסיכולוגיה מדוברת with 0 Comments

בשלהי המאה ה-19, חולל פרויד מהפיכה מחשבתית בתפישת האדם. פרויד אמנם לא היה הראשון שחקר את נפש האדם, אך הוא זה שנקבע בתודעתנו כמי שהפך את הפסיכולוגיה לדיסציפלינה העומדת בפני עצמה, נפרדת מן הפילוסופיה, הרפואה ושאר המדעים.

תגליתו העיקרית היתה, כי חלק ניכר מן המניעים המפעילים את האדם, מקורם בחלק של הנפש שהוא לא מודע לו, וכי לכל התנהגות, גם לזו הנראית בלתי רציונלית, יש הסבר וסיבה שניתן להבינם. הבנות אלו ואחרות, שבאו בעקבותיהן, יצרו תחום מדעי חדש – הפסיכולוגיה – מדע הנפש, שעסק בחקר נפשו של האדם, וברא עולם שלם של מושגים מקצועיים.

אולם, למרות שנועד לרפא את מכאוביו של הפרט, להיטיב אתחייו ולהעניק להם משמעות, עבור האדם ברחוב נשאר עולם הפסיכולוגיה – על מושגיו – זר, מעורר התנגדות, ולעתים קרובות, מבולבל ומבלבל. טריטוריה לאנשי מקצוע, ול'משוגעים לדבר', תרתי משמע.

כשעלה הרעיון לכתוב ספר זה, חשתי תחילה הסתייגות, שכן אני מאמינה שהאדם הוא יותר מסך תכונותיו. הוא הוויה שלמה, שלא ניתן לפרוט לרשימת מכולת של מושגים, אבחנות וכדומה. כל ניסיון למסגר אותו במיטת סדום של קטגוריה זו או אחרת – יעשה לו עוול, ויתעלם מאיכויותיו האנושיות. חששתי, כי ספר זה יביא את קוראיו לבחון את עצמם וזולתם רק דרך המשקפיים המצמצמות של מושג, וסכנה זו אכן קיימת.

מאידך, כמי שעושה שימוש יומיומי במושגים מקצועיים, אין לי ספק שספר זה עשוי לשמש כלי עזר, שיש בו כדי להאיר תופעות רבות, להעשיר את החיים, ולתרום להעמקת החשיבה וההתפתחות האישית. לא פעם הצטערתי על כך שעולם זה אינו מוכר לרבים. אני סבורה, שהבאתו של עולם מושגים זה למעגל רחב ככל הניתן של אנשים, עשוי להיות מועיל. אין זה סותר את העובדה שתחום האבחון והטיפול הנפשי נועד לברי סמכא בלבד. דומני – שככל שהדברים בהירים ונהירים יותר – הם פחות מפחידים, בעיקר, כשהנטייה הטבעית היא לראות כל תופעה לא מובנת כארוע חריג ומעורר חרדה.

בספר זה אני מקווה להעביר את האופן בו אני תופשת מושגים – כמשהו חי, שיש לו קשר ישיר לחוויה, ומקומו אינו בין דפי הספרות המקצועית בלבד. מסיבה זו, מיון המושגים אל נעשה על פי קטגוריות מקצועיות. התפישה שהנחתה אותי היתה, שמושגים הופכים להיות בעלי משמעות כשהם הופכים להיות חלק משפה, ולא אוסף של קטגוריות בודדות. רק אם ניתן לשזור אותם זה בזה ובארועים מחיי יומיום, הם מאבדים את עקרותם התיאורטית, והופכים להיות צוהר, דרכו יכול כל אחד מאיתנו להתקרב לעצמו.

על כן, ניסיתי לקשר כל מושג לתופעות מוכרות לכולנו, ולהראות את הרצף בין הנורמלי לפתולוגי. מכלול המושגים בספר אינו מתימר למצות את כל המושגים הכלולים בתחום. בחרתי באלו מושגים להתמקד, ועל אלו להרחיב פחות. במובן זה, הספר איננו לקסיקון.

בשלהי המאה ה-20, ועל ספה של המאה ה-21 , אנו עומדים בפני מהפכות נוספות, וביניהן, מהפיכת המידע. זמינותו של ידע, ובעיקר, היכולת להפוך מידע לדבר שימושי וישים – הופכות להיו קריטיות, ובזה עניינו של ספר זה. אם ישרת מטרה זו, ויסייע לקוראיו להעשיר את איכות חייהם ולענו על שאלות שטורדות את מנוחתם – יצאתי נשכרת.

הספר נכתב כך שניתן לקרוא אותו בשלמותו, כצף, או לבחור פרק כלשהו שמסקרן באופן מיוחד, ולקרוא רק אותו.

והערה אישית לסיום: קיימות אסכולות רבות בעולם הפסיכולוגיה. לכשלעצמי, אני מאמינה בתפישת העולם הפסיכודינמית. ספר זה מבוסס רובו ככולו על תפישה פסיכודינמית של סימפטומים נפשיים ועל הזרם הקרוי 'הפסיכולוגיה של העצמי'.

Tags:

הירשם

אם נהנית ממאמר זה, הירשם עכשיו כדי לקבל מאמרים נוספים

Subscribe via RSS Feed

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Top